13 יום בבולגריה: בנסקו, טרק בהרי הרילה, וסופיה.

שלושה חברים שבדיוק השתחררו מהצבא.

תכננו בכלל ליסוע לגאורגיה, אבל הנסיבות הביטחוניות הביאו אותנו לבולגריה… בגלל ההתראה הקצרה באנו בלי הרבה תכנונים חוץ מטרק של כמה ימים בהרי רילה שידענו שאנחנו רוצים (את הכרטיסים קנינו חמישה ימים לפני הטיסה), ולא סגרנו *כלום* מראש, ככה שהיו הרבה בלתמ”ים וגם עשינו טעויות אבל באנו מראש בזרימה והיו לזה גם הרבה יתרונות!

זאת הייתה פחות או יותר פעם ראשונה של שלושתנו בחו”ל (תלוי אם מחשיבים את עזה), ולגמרי עשה חשק לעוד.

שלישי – נחיתה, לינה בסופיה

יצאנו מנתב”ג ביום שלישי 20.8 בערב, תוך כדי התורים והבידוק סגרנו לינה בסופיה ללילה דרך בוקינג. טיסה של בולגריה אייר לסופיה, היה עיכוב של שעה בערך ונחתנו בסביבות 22:00. בנינו על לקנות סים בשדה ולא מצאנו חנות פתוחה שעושה את זה, ככה שהיינו צריכים להתנייד עד הגסטהאוס שלנו בלי אינטרנט… בעזרת הוויפי של השדה בדקנו במוביט איך נוסעים, צילמנו מסך, ויצאנו לדרך. לקחנו את המטרו משדה התעופה – לא צריך לקנות כרטיס ולא שום דבר, פשוט מעבירים אשראי במעבר (עולה סביבות 3 לבה) ונוסעים. אחרי חצי שעה נסיעה הגענו קרוב למקום, והתחלנו לנווט קצת ברחובות סופיה בעזרת צילומסך. היה חוויה והיה מצחיק. בסוף הגענו ל”פיטר פן”, מקום ממש חמוד וסבבה לצעירים, אם אתם מעל גיל 25 מניח שפחות תהנו.

.
רביעי – רפטינג בנהר סטרומה, לינה בבנסקו ברביעי בבוקר הלכנו לקנות סים, להחליף יורו שהבאנו מהארץ ללבה, ולשכור רכב. שכרנו דרך חברת AddCar, קצת הסתבכנו עם התשלום בגלל שהיה צריך פיקדון של 2000 יורו והמסגרת שלנו לא הספיקה… בסוף די נדפקנו ושילמנו פי שלוש מהמחיר המקורי כדי להקטין את הפיקדון (גם לא בדיוק הבנו שזה מה שהם מתכוונים עד שהגענו לתשלום עצמו. בקיצור היה מבאס קצת).

מסופיה נסענו לנהר הסטרומה לעשות רפטינג (גם אותו סגרנו בנתב”ג, צריך לתאם איתם מראש), דרך חברת reflip. עלה 70 לבה לאדם, והיה שווה את זה. עוצרים ממש באמצע הכביש, יש מתחם עם חנויות קטנות, ומיניבוס שלוקח לנקודת התחלה (הבנתי שיש גם אפשרות להסעות מסופיה). הצוות היו מקצועיים ונחמדים, והרפטינג עצמו היה אש – אמנם תשעה אנשים בסירה אבל לא צפוף וכולם משתתפים בחתירה. הכל מאוד מסודר כזה (חותרים לפי מה שהמדריך אומר) ולא כמו בארץ אללה בבלה, שזה היה קצת באסה כי זה כן כיף לעשות מה בראש, אבל הקרח נשבר די מהר כשהמדריך ניסה להפיל אותי מהסירה ואני בתגובה תפסתי אותו ומשכתי את שנינו למים.

בשיט יש נוף יפה ממש, מפלים ממש גועשים שאתה בקושי נשאר על הסירה, מקומות שאפשר לטפס קצת על סלעים ולקפוץ למים העמוקים, והכל ממש מקצועי ובטיחותי. בקיצור שווה את זה.

אחרי הרפטינג נכנסו לאוטו וחיפשנו מקום ללילה, מצאנו בבוקינג דירה ב100 שקל בבנסקו – prime apartments.

בנסקו מדהימה, ממש ממש אהבנו. הכל מאוד יפה וכפרי, וויב של עיירת סקי על רמה. עשינו קניות בסופר והגענו לדירה הבאמת מצוינת, עם ריהוט אש, מטבח ושתי מרפסות! אהבתי את כל מה שנשקף לי מהחלון. כיף כיף כיף. זה יתרון של לסגור בבוקינג ברגע האחרון, המחירים מאוד נמוכים למקומות טובים. לא תמיד יש את הפריבילגיה לעשות את זה, אבל בגלל שהיינו עם רכב לא באמת היינו מוגבלים למקום מסוים.

בלילה הסתכלנו קצת בגוגל ופייסבוק והיה נראה שמעניין לנסות לטייל קצת בהרי הפירין. בדיעבד הבנו שאנשים מגיעים במיוחד לבנסקו בשביל לטייל שם, אבל אותנו הוליכה יד הגורל והבוקינג

.

חמישי – הרי פירין, נהר דמיאנישקה, לינה ליד סופיה

קמנו בנחת, אכלנו, ויצאנו בכביש העולה להרים. הכביש מאוד יפה, בתוך היער, עם הרבה פיתולים. על הרי הפירין יש אתר סקי, והרכבל פעיל גם בקיץ. ניסינו להגיע לפסגה עם הכביש, אבל לקראת הסוף הוא היה חסום עם סרט ושומרים שלא נתנו להמשיך, הייתה אפשרוץ לשלם קצת ולעלות עם מיניבוס או לעלות ברגל אבל ויתרנו. מניח שהחסימה לא קבועה ויש ימים/שעות שאפשר לעלות עד למעלה עם הרכב.

במקום זה העדפנו לרדת קצת עם הכביש, ולעצור באחת הפניות לכביש עפר קטן, החנינו את הרכב והלכנו קילומטר עד לתחנה של הרכבל שיש בה נקודת תצפית מהממת שרואים ממנה מצוין את כל ההרים באזור, מרבדים אינסופיים של אורנים וארזים ואת בנסקו ששוכנת למטה.

אחר כך ירדנו עוד קצת עם הרכב, לנקודה שנקראת בגוגל מפות demyanishka river eco-trail. חנינו ליד הנהר והתחלנו ללכת בשביל בכיוון ההפוך מהזרימה של הנהר. זכרנו מהעלייה של הכביש שהיה קטע שהנהר היה בו רחב יותר, ולא טעינו. אחרי עלייה מתונה של עשר דקות והליכה נהדרת בין העצים ליד המים, גילינו שהערוץ שלידו הלכנו הוא אחד מתוך שניים שמתפצלים מנהר דמיאנישקה. עכשיו הנחל היה רחב ושוצף, עם מפלים נהדרים. המשכנו לעלות עוד קצת עד שהגענו לנקודה שנראתה לנו מתאימה לכניסה למים, שהיו קפואים מאוד מאוד, מרעננים מאוד וצלולים מאוד – מילאנו גם בבקבוקים.

משם חזרנו לאזור החניה לארוחת צהריים בספסלי עץ (הם פחות טובים מאיתנו בשולחנות קק”ל אבל בסדר…), בינתיים סגרנו מקום לינה לשבת.

משם נסענו לסופיה (שעתיים נסיעה) לקניות, והזמנו דרך בוקינג חדר במלון spetema, בעיירה בוז’ורישטה, חצי שעה ממרכז סופיה. בשתי מילים – לא מומלץ. בשלוש – ממש לא מומלץ. חיפשנו מקום זול קרוב לסופיה (כדי להחזיר את הרכב למחרת) אבל כן יותר כפרי, ולא טרחנו להסתכל על הביקורות בבוקינג, מעבר לתמונות שנראו בסדר. בפועל פחות כפרי, יותר כמו פרבר מפוקפק, והמלון עצמו תת רמה, לא נתחיל לפרט כי לא נסיים. בדיעבד טעות, אבל ככה לומדים, וגם ככה הגענו לשם מאוחר ותכננו לצאת מוקדם אז לא היה קריטי.
.
שישי – נסיעה לבורובץ
קמנו מוקדם ונסענו לקניות לשבת ב”metro” – סופר ענק שיש בו הכל. הלכנו להחזיר את הרכב ולקחנו מונית. הדירה שסגרנו לשבת נמצאת בעיירה ברובץ – שסמוכה לתחילת הטרק.

הנסיעה לקחה שעה וחצי ועשינו אותה עם נהג שלקח אותנו תמורת 50 יורו. הגענו ל villa park hotel – מקום מצוין במחיר טוב (170 ש”ח ללילה), והתעסקנו בעיקר בהכנות ובישולים לשבת. הסתובבנו גם קצת בבורובץ – שמורכבת בעיקר ממלונות, ברים, וחנויות מזכרות.

קנינו מפה של הרי רילה – מפה אדומה של חברת “דומינו” – מומלצת, כמו מפת סימון שבילים.
.
שבת – בורובץ
את השבת בילינו בבורובץ, בעיקר במנוחה. אנחנו דתיים אז לא טיילנו יותר מדי חוץ מסיבוב בעיירה וביער הסמוך. בשישי הכנו ארוחות מושקעות עם דגים והיו אחלה ארוחות בשבת עצמה. דיברנו גם כמה פעמים עם כריס, הבעלים של המלון, אדם ממש נחמד ואוהב ישראל, שהסביר לנו על האזור ואפילו הביא לנו במיוחד מגנטים מחנות המזכרות שלו (סתם יצא שדיברנו איתו פנים אל פנים כי הייתה איזו אי הבנה בהזמנה, רוב האורחים עושים צ’ק אין ואאוט בלי לפגוש אותו בכלל).

כללי על טרק הרי רילה – מבורובץ לספרבה בניה:

מדובר בטרק של טיפוס הרים, כולל המוסלה – ההר הגבוה ביותר בבולגריה. טרק מאתגר ללא ספק אבל מספק ומתגמל – הנופים מדהימים ועוצמתיים. בסוף מגיעים לשבעת האגמים, אבל לא חסרים גם אגמים בודדים פה ושם בדרך. כל המסלול הוא על שביל עם סימון לבן אדום לבן. הלינה קורית בבקתות שנמצאות במורדות ההרים, והנוף בכללי מהמם. בדרך יש נחלים וברזים שאפשר למלא בהם מים. את המסלול אפשר לבנות עצמאית בהתאם לשיקולים שלכם כמה ללכת בכל יום, איפה לעבור וכמה ימים לעשות. צריך רק להתחשב במקומות לינה שאין בכל מקום. אנחנו עשינו ארבעה ימים. שלושת הימים הראשונים די אוניברסליים ואין איך לשנות אותם כל כך, אבל ההמשך דינמי יותר. כמובן שאפשר גם להחליט לעשות את המסלול בכיוון ההפוך (השיקול שלנו היה בעיקר מזג אוויר).

לקראת הטיול הורדנו את אפליקצית mapy.cz, שהיא כמו וויז על מפת סימון שבילים, ולא צריך קליטת אינטרנט (gps היה לנו בכל מקום). היא נותנת גם מדידה של הגבהים במסלול המתוכנן.

המסלול שאנחנו הלכנו ארך 64 ק”מ, במהלכו עלינו 3.6 ק”מ, וירדנו 3.9 ק”מ.
.
ראשון – מהר יסטרבץ לבקתת גראנצ’ר, דרך הר מוסלה (16 ק”מ) קמנו בכיף, אכלנו, והלכנו לרכבל ה”גונדולה” של בורובץ. תמורת 35 לבה לאדם עלינו 1000 ק”מ עד לפסגת הר יסטרבץ (2369 מ’ מעל פני הים). משם התחלנו בהליכה על השביל האדום, לעבר פסגת מוסלה – ההר הגבוה ביותר בבולגריה (2926 מ’). העלייה הייתה קשה אך אפשרית, לקח לנו קצת יותר מ-3 שעות מיסטרבץ למוסלה. בדרך היו אגמים רבים ובקתות. על פסגת המוסלה היה נוף מדהים, ומאוד קר עצרנו לאוכל ותה חם, והמשכנו בשביל האדום. מכאן ההליכה הייתה ירידות ועליות עם נוף מהמם, על השביל האדום. בשלב כלשהו תזהו מצד שמאל את אגם גראנצ’ר (2200 מ’) למטה, ולידו בקתה גדולה וכמה מחסני עץ קטנים. בסוף הירידה הגדולה יש שביל רגלי שמתפצל שמאלה מהשביל האדום והוא לוקח אתכם בירידה די סבוכה עד לאגם.

בסך הכל הדרך לקחה לנו 8 שעות של הליכה, עם עצירות ובלי לחץ. היה מאתגר אבל כיף.

בבקתת גראנצ’ר, ששוכנת על שפת אגם גראנצ’ר, תמורת 30 לבה תקבלו מיטה מוצעת, ותוכלו גם לקנות מנות שונות ב”מסעדה” שבמקום. התנאים לא מדהימים, אין חשמל קליטה או מקלחות (אפשר להתרחץ בנהר הסמוך), והשירותים הם בול פגיעה, אבל המיקום שווה את זה ולא מרגישים תת-תנאים, אלא פשוט לינת שטח. פגשנו שם ארבעה ישראלים שעזרו לנו עם שאלות ובתקשורת עם המארחים שדיברו רק בולגרית וספרדית, וחוץ מאתנו ומהם היה שם רק בולגרי אחד. קיבלנו חדר גדול של עשר מיטות קומותיים, אבל רק אנחנו שלושתנו היינו בו ככה שזה היה בסדר גמור. אכלנו והלכנו לישון יחסית מוקדם, אחרי שעשינו תכנון למסלול של מחר.
.
שני – מבקתת גראנצ’ר לבקתת ריבני איזרה, דרך הר קובץ’ (15.5 ק”מ)
את היום מתחילים בעלייה חזרה לשביל האדום – ניתן לקצר ולעלות בשביל השמאלי שיקח אתכם לנקודה דרומית יותר על השביל האדום, במקום השביל בו הגענו לגראנצ’ר אתמול. מומלץ להיעזר במפה כדי לזהות את השביל הנכון, יש שם כמה סינגלים ועלולים להתבלבל. מהשביל האדום יש עוד עלייה עד פסגת הר קובץ’ (2646 מ’). מכאן ההליכה מתקדמת מהר יותר, בעליות וירידות מתונות וגם הרבה מישור. לקראת הסוף השביל יורד שמאלה לדרך מפותלת ותלולה (אבל אל דאגה, לא עולים אותה מחר), שתביא אתכם לבקתת ריבני איזרה, שבין שני אגמי ריבני איזרה, ביניהם מחבר נחל. כאן יש כבר חשמל, מקלחות שלפעמים חמות, והשהות עולה 35 לבה. הגענו יותר מוקדם, והיה לנו זמן להתקלח, להכין אוכל בנחת ולתכנן את היום הבא. סך הכל ההליכה ארכה 7.5 שעות.
.
שלישי – מבקתת ריבני אזירה לבקתת מליוביצה (18 ק”מ)
זה היום האתגרי ביותר בטרק, אבל בפועל הוא פחות גרוע ממה שנראה, פשוט ארוך. המסלול מורכב בגדול משתי עליות גדולות שאחרי כל אחת מהן ירידה גדולה.

כאן שווה לקום מוקדם כדי ללכת כמה שיותר בשעות הנעימות של הבוקר.

עולים עם השביל האדום בכיוון השני ממנו באנו, בעלייה של 6.5 ק”מ (בגובה 530 מ’) עד לפסגת הר וודן קאל (2688 מ’). משם יורדים עד לעמק רחב ובו בקתת חירום (יש בה מיטות וכיור, לא מעבר). וכאן מייד חוזרים לעלות, בעלייה שתחילתה מתונה ובאמצע שלה יש כמה אגמים נהדרים. אם אתם רוצים להיכנס, אני ממליץ על האגם השלישי מבין הגדולים, שהוא האחרון (במפה: Поповокапски езера) – הוא הכי גדול וצלול. אחריו מחכה עלייה מעט קשה יותר, ושוב ירידה – לעבר עוד כמה אגמים יפהפיים. הירידה התלולה ממשיכה עם הנחל ובתוך היער, עד לבקתת מליוביצה.

בקתת מליוביצה היא הטובה ביותר מבחינת תנאים. המקלחות (החמות) בתוך המבנה, חדר אוכל נעים, חדרים מצוינים, חשמל וגם וויפי. הלכנו לישון מרוצים.

הדרך לקחה לנו 11 שעות בסך הכל
.
רביעי – מבקתת מליוביצה לרכבל שבעת האגמים (15.5 ק”מ), לינה בסופיה
היום מתחיל בעלייה רצינית של כ700 מטר עד לפסגת הר מליוביצה, רובה יחד עם הנחל שיורד מההר. העלייה ארוכה (כ3.5 ק”מ) אבל מסיימים אותה ושאר היום רגוע מאוד.

מסוף העלייה ממשיכים בהליכה על הפסגות של ההרים, יש עליות וירידות אבל גם הרבה מישור. בדרך תראו משמאל למטה את מנזר רילה, ובהמשך תהייה פנייה שמאלה לבקתת איוון ואזוב. יש מטיילים שמעדיפים ללון בה, אנחנו רצינו לסיים בארבעה ימים ובכל מקרה עברנו בה מוקדם. בחלק האחרון של היום מגיעים לשמורת שבעת האגמים, נכנסים אליה היישר מהתצפית הגבוהה ביותר שבה, ומשם מתחילים לרדת בדרך אל הרכבל. האגמים כבר לא יהיו זרים לכם אבל הייחוד כאן הוא שאפשר לראות חמישה מהם בבת אחת. כאן תוכלו לבחור אם להמשיך עם השביל האדום או להאריך קצת את הדרך בתוך השמורה כמו שאנחנו בחרנו. בכל מקרה בסופו של דבר תגיעו לרכבל שיביא אתכם (תמורת 20 לבה, כי זה רק כיוון אחד, אותם תשלמו למטה) לחניון גדול.

בסך הכל ההליכה לקחה לנו 8 וחצי שעות, הנסיעה ברכבך ארכה עוד כרבע שעה.

מכאן תפסנו טרמפ שהביא אותנו לפאתי סופיה, והמשכנו באוטובוס אל תוך העיר.

הגענו לבקר בבית חב”ד שבסופיה, התפללנו שם מנחה וערבית, והמשכנו באמצעות המטרו לדירה שלנו ליומיים הקרובים – אותה סגרנו דרך אפליקציית air b&b ממש ביציאה מהבית חב”ד. שוב התברר שמשתלם לסגור ברגע האחרון, תמורת 200 שקל ללילה קיבלנו דירה גדולה כיפית ומעוצבת במרכז העיר סופיה, ממש בסמוך לתיאטרון הלאומי. הכנו אוכל, אכלנו, והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.
.
חמישי – מרכז סופיה
ניצלנו את היום למנוחה בדירה מהטרק ולסיבוב בבירת בולגריה. אחרי שבשבוע הראשון הרושם הראשוני שלנו מסופיה היה שמדובר בעיר די אפורה ומשעממת, נתנו הזדמנות שנייה וגילינו שדווקא יש אזורים נחמדים ומעניינים.

התחלנו בהליכה מאזור הNDK – ארמון התרבות הלאומי, שלידו הדירה שלנו – לכיוון צפון. בדרך עברנו בין חנויות ובתי קפה ומדרחובים עם רכבת קלה – שילוב שהזכיר לפעמים את ירושלים ולפעמים את תל אביב. הגענו לשוק המקורה, מבנה גדול ומרשים מבחוץ אבל לא כל כך מעניין מבפנים – נראה שפעם היה שם שוק של ממש עם דוכנים, היום זה פשוט סופר גדול (שהוא די אחלה אם רוצים לעשות קניות) ובקומה מתחתיו כמה חנויות. משם המשכנו אל בית הכנסת הגדול, שהוא אכן גדול ומרשים מבחוץ, הכניסה אליו עולה 10 לבה אז וויתרנו, אבל נראה שמדובר במבנה יפה מאוד גם מבפנים. משם המשכנו ל”שוק הנשים” – שדרה של חנויות ודוכנים עם חנויות מזכרות, בגדים ואוכל. קנינו קצת מזכרות לבית, והסתובבנו בחנויות השונות. תכננו להמשיך לעוד כמה אתרים בעיר, אבל בשלב זה קיבלנו הודעה שהטיסה שלנו, שמתוכננת למוצאי שבת, נדחית ליום שני בבוקר, כדי לנסות לראות אם אפשר לפתור את המצב יצאנו בחזרה לדירה, בדרך עברנו במדרחוב ויטושה שהוא לחלוטין מקום שווה לעבור בו, עם חנויות ומסעדות. כשהגענו לדירה הבנו שאין לנו הרבה ברירות ונצטרך להישאר עוד יום, שזה נחמד, אבל פספסנו חתונה של חבר ביום ראשון סגרנו גם דירה קרובה לשבת עם עוד שני חברים של חבר שפגשנו בטרק, וראינו סרט בדירה כדי להתעודד קצת

בערב יצאנו למדרחוב ויטושה, שהיה עמוס במסעדות וברים, חוויה קצת מבאסת למי ששומר כשרות… (רק בהמשך גילינו על המסעדה הכשרה, אפרט על הביקור בה בתיאור של יום ראשון)
.
יום שישי-שבת – סופיה, בית חב”ד
עשינו צ’ק אאוט ועברנו לדירה שלנו לשבת, שהייתה ממוקמת ליד הקניון של סופיה, אזור די סואן. את יום שישי העברנו בקניות ובישולים לשבת, וקצת מנוחה. עברנו גם במסעדת “חמסה” הכשרה וקנינו 3 חלות ומיץ ענבים לקידוש תמורת 34 לבה. עם כניסת השבת יצאנו בהליכה לתפילה בבית חב”ד של סופיה, שממוקם ממש באזור המרכזי של מרכז העיר. ההליכה לקחה קצת יותר מחצי שעה, ובגלל האיסור לטלטל חפצים בשבת בעיר שאין בה עירוב, עשינו ניווט ללא מפה, “על עיוור”, בלי הרבה הכנה מראש, אבל הצלחנו להגיע בנס קצת באיחור לתפילה. ה”שליחים” של חב”ד, הרב שלמה והרב סלומון, מאוד נחמדים, והיה כיף לפגוש הרבה יהודים וישראלים במקום אחד. שני החבר’ה שהיו איתנו בדירה העדיפו לאכול ארוחה בבית חב”ד שעלתה 75 יורו (צריך להירשם מראש באתר שלהם), אנחנו העדפנו לאכול בדירה אוכל שהכנו. גם בבוקר הלכנו לתפילה שם, שהתחילה מאוחר והייתה די ארוכה (עם דבר תורה בעברית ובבולגרית), וחזרנו לאכול בדירה. את שאר השבת העברנו במנוחה, בדיבורים ונשנושים.
.
יום ראשון – הר ויטושה, מסעדת חמסה
עשינו צק אאוט מהדירה ולקחנו אוטובוס להר ויטושה. האוטובוס הביא אותנו ל”גשרי הזהב”, נקודה שבה יש כמה גשרים צהובים מעל הנחל (נחל ולדייסקה), עלינו קצת, אכלנו והתחלנו ירידה בשביל הכחול לעבר החזרה לסופיה. הירידה היא בין העצים וליד הנחל, יש צל כל הזמן והמון ירוק. בדרך עשינו עצירות ארוכות בפינות נחמדות, וראינו הרבה רוכבי אופניים.

אחרי ירידה של 4 ק”מ הגענו לעיירה וולאדיה – פרבר נחמד של סופיה, ומשם לקחנו אוטובוס אל תוך העיר. בערב הגענו למסעדת “חמסה” – מסעדה בשרית כשרה במרכז העיר, במחירים נוחים ואוכל חמוד. משם יצאנו אל שדה התעופה של סופיה, שם בילינו את הלילה, עד הטיסה חזרה לארץ בשני בבוקר.
.
תובנות כלליות:
האפליקציות בוקינג ואייר ביאנבי הן מושלמות. כל עוד אין לכם סיבה מיוחדת לא לעשות את זה, ממליץ לסגור לינה “ברגע האחרון” – תמיד יישארו מקומות, הם יהיו יותר זולים, וזה מאפשר לכם להיות דינמיים בלי להצטרך להחליט שבוע מראש מראש איפה תהיו בכל רגע.

כשאתם מתכוונים ללכת לאנשהו או להשתמש בשירות כלשהו – לשים לב לקרוא את הביקורות של המבקרים שהיו במקום לפניכם, מהניסיון שלנו הן תמיד תואמות את המציאות. זה נכון לבוקינג, אייר ביאנבי, גוגל מפות, וכל דבר אחר.
.
המלצות חמות:
אפליקציות בוקינג ואיירביאנבי למקומות לינה, העיירה בנסקו, רפטינג בסטרומה, הר ויטושה, הרי הרי הרילה, מרכז קניות “Metro”, חנות billa – רשת סופרמרקט עם עשרות סניפים ברחבי העיר, שיש בה גם הרבה מוצרים כשרים (מצרף בתגובות קישור לרשימת מוצרים כשרים), אפליקציית mapy.cz לטיולים ארוכים, מדרחוב ויטושה.
.
דיס-המלצות:
מלון spetema, ספרבה בניה, השוק המקורה בסופיה, חברת AddCar להשכרת רכבים.